MyClinic

דף הבית >> רפואה כללית >> פתרונות לדיכאון בגיל ההתבגרות

פתרונות לדיכאון בגיל ההתבגרות

כיצד מזהים דיכאון אצל מתבגרים?

גיל ההתבגרות יכול להיות מאוד מבלבל עבור בני המשפחה. בעוד הנערים חווים שורה ארוכה של שינויים פיזיולוגיים, הורמונליים ומנטאליים, ההורים עצמם נאלצים להתמודד עם טרדות רבות. בין היתר, הורים חוששים מהתפתחות של דיכאון אצל המתבגרים ולא תמיד יודעים לשים את האצבע על הסימנים הנכונים.

על מנת לזהות תופעות פסיכולוגיות מכל סוג יש להתחיל בהגדרה כללית שלהן. דיכאון היא הפרעה נפשית נפוצה, המסווגת כהפרעת מצב רוח. היא יכולה להתעורר בכל גיל ונפוצה אצל בני נוער. היא מתאפיינת במצב מתמשך של חוסר אושר, הערכה עצמית נמוכה ושקיעה תכופה אל תוך הרגשת עצבות וייאוש. במצבים קיצוניים יכולה הפרעה זו להביא לכדי אובדן עניין והנאה, כמו גם תחושה של אובדנות או הרס עצמי. מצד שני, לא כל מתבגר החש רגש זמני של מצב רוח ירוד או דכדוך עונה על ההגדרה.

אינדיקציות להפרעת מצב רוח

יש מספר דרכים לזהות הפרעת מצב רוח אצל מתבגרים עוד לפני שפונים לטיפול מקצועי אצל רופא משפחה, פסיכיאטר, או פסיכולוג. ראשית, ירידה משמעותית בלימודים ובמוטיבציה ללימוד היא אינדיקציה ברורה לתהליך כזה. כאשר הירידה באה במקביל להסתגרות חברתית והמנעות מפעילות משותפת עשויה התופעה לצבור תאוצה ולהחמיר. בנוסף, מבוגרים יכולים לזהות דיכאון אצל מתבגרים הנמנעים מכל סוג של תפקוד. נערים אלו מעדיפים להישאר במיטה לאורך שעות ארוכות, הם מגיעים מוקדם אל הבית ומסתגרים בתוך החדר וכן הלאה. צריך לזכור כי פעילויות חברתית הן הבסיס לתהליך התבגרות יציב ומאוזן. נער הנמנע מפעילויות אלו מגביל את יכולת האינטראקציה שלו ומפתח נטיות שליליות.

ברמה היומית, הפרעת מצב רוח יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות שימוש בסמים או חומרים ממכרים, ונדליזם או התנהגות מינית לא בטוחה. ההפרעה מתפתחת מהר ויש משקל רב לסביבה המשפחתית. הורים הנמצאים במצוקה מגבירים את הסיכוי להתפתחות הפרעות אצל מתבגרים, אך האופן בו הם חווים את ההפרעה תלוי בחלקו ברמה ההתפתחות והפיזיולוגית שלהם. המחשבה המופשטת והיכולת להסתכל על העתיד הם חלק בלתי נפרד מגיל ההתבגרות, אולם הם אלו שגם מעוררים את תחושת האשמה, חוסר האונים וחוסר התקווה.

דגש על התהליך

עוד סימן זיהוי יכול להיות דפוסי שינה ואכילה המשתנים בצורה קיצונית. מתבגרים במצב רוח קליני ירוד מעדיפים לישון יותר ולאכול יותר, או לחילופין לא להצליח לישון בכלל. הדבר החשוב הוא להשוות בין מצבו של המתבגר לפני זיהוי התסמינים לבין מצבו לאחר מכן. במילים אחרות, הדגש הוא על התהליך והשינויים שעוברים על המתבגר ולא על גחמה חד פעמית.

מעבר לכך, הרבה נערים בוחרים ליישם את הפן הקוגנטיבי של מחשבות שליליות על ידי התנהגות אובדנית. כל התנהגות כזו חייבת להדליק נורה אדומה ולעודד פנייה אל איש מקצוע לצורך טיפול במצב.